א. בספר שופטים (פרק א' פסוק י"ז) נאמר: "וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה". רוב החוקרים טוענים כי צפת זו אינה העיר הגלילית אלה עיר בדרומה של ארץ ישראל והעובדה כי הסיפור התנכי ממשיך ומספר כי יהודה בהמשך לכד את עזה ואת אשקלון ואת עקרון, כל אלו ערים דרומיות. צפת שבספר שופטים היא התזכורת היחידה לעיר זו במקרא. נשאל השאלה השם צפת מנא לן? מהמילה צופה, זו הצופה ממרומי ההר על פני ארץ רבה.

ב. צפת שבגליל העליון נחשפת אלינו בהיסטוריה היהודית בתקופה קשה לעמנו. היהודים המתכוננים למרד ברומאים כובשי הארץ, במאה הראשונה למנינם, דהיינו לפני למעלה מ-1900 שנים. יוספוס פלביוס, הוא יוסף בן מתתיהו שהיה מפקד המרד ברומאים בגליל, ביצר את העיר צפת (שנת 66 לספירתם). המקום נבחר עקב מיקומו האסטרטגי, בהיותו בראש הר והמקום חולש על הדרכים ממערב למזרח ומדרום לצפון. יוסף המפקד קורא לצפת בשמה היווני "צפ".  בתלמוד הירושלמי (מסכת ראש השנה דף ב' עמוד א') נאמר: "חכמים אמרו צפת למה מסבה? אלא בגין מודעה דאינון ידען". הגמרא שם עוסקת בעניין השאת המשואות להודעה על ראשי חודשים ואומרת (בארמית) צפת למה משיאה? אלא בשביל להודיע שהם יודעים שרבי ביטל המשואות. הוכחה לנו כי כבר בתקופה זו היו בני עמנו מיושבי צפת.

ג. לאחר שחרבה ירושלים ונשרף בית מקדשנו מסופר כי משפחות הכוהנים פשחור (שהיו בין עולי הגולה בתקופת נחמיה) ומשפחת יקים, נדדו אל הגליל והתיישבו בעיר צפת. הפייטן הגלילי אלעזר הקליר שר על גורלם המר של משפחות אלו בצפת. מאותה תקופה יורדת חשיבותה של צפת ואין לנו עדויות כתובות על אשר קרה בה. חזרתה של צפת לעדויות ההיסטוריות היא בתקופת ימי הביניים ומאז חשיבותה בתולדות עמנו ,הולכת וגדלה . בתעודות שנמצאו בגניזה הקהירית מסופר כי בתקופת החליפים, השלטון המוסלמי (המאה ה10), היתה צפת עיר קטנה ובה קהילה יהודית שהיוותה מרכז לקהילות יהודיות קטנות של עובדי אדמה שבגליל. בסיום מאה זו כבשו הצלבנים – הנוצרים את הגליל וצפת מילאה תפקיד אסטרטגי בהגנת ממלכתם מפני אויביה בעיקר מכיוון סוריה שבמזרחה .

ד. במאה ה-14 שלטו בגליל המוסלמים-הממלוכים, אלה קראו לעיר בשם "צפד" (האות צ' בקמץ והאות פ' בסגול). צפד הייתה בירת המחוז הגדול, מנהר הליטני שבלבנון, עמק החולה וגם ערים לבנוניות שלחופי הים התיכון כדוגמת: צור וצידון ועד עמקי הירדן ויזרעאל (כולל טבריה והכנרת). המוסלמים קראו לבירתם הצפונית "ממלכת צפדיה". באותה תקופה גדלה הקהילה היהודית בצפת ולכן כתב עליה אשתורי הפרחי (בשמו האמיתי הרב יצחק הכהן) בספרו כפתור ופרח: "קהלה הגדול ישמרם האל". צמיחתה של הקהילה היהודית החלה במאה ה-15. יהודי אלמוני שעלה לצפת לרגל כתב: "רוב היהודים עושים חנויות מבשמים גבינה ושמן ומיני קטניות ופירות והמזונות שם בזול… בסביבות סאפיטה (אחד משמות צפת) יש מערות רבות בהן נקברו חסידים גדולים".

ה. גירוש ספרד (1492) הביא לנדידת יהודים למקומות רבים ,כמו גם לארץ ישראל,אלה הגיעו גם לצפת והביאו לצמיחה של לימוד התורה וליצירת תורת הקבלה בגליל בכלל ובצפת בפרט. נזכיר כמה מגדולי חכמינו שבעיר צפת דאז. בראש ובראשונה: רבי יצחק לוריא הוא האר"י הקדוש המנהיג הרוחני דאז שיצא עם תלמידיו אל מחוץ לתחומי העיר צפת ונהג ללמדם את חכמת הניסתר וסודות הגאולה. תלמידו ומשמר תורתו רבי חיים ויטאל שהיה יליד צפת.רבי משה קורדבירו (הרמ"ק) שהיה מגדולי המקובלים בצפת ונחשב גם כמורהו של האר"י הקדוש. רבי שלמה הלוי אלקבץ , מחבר הפיוט "לכה דודי", רבי יוסף קארו, מגדולי החכמים בצפת ומי שידוע כמחבר ה"בית יוסף" ובעיקר ה"שולחן הערוך" על 4 חלקיו (פרקים כתב בכפר ביריה שעל מורדות הר כנען), רבי משה אלשייך, רבי דויד בן זמרא ( הרדב"ז) ועוד גדולי תורה ידועים.

ו. ירידתה של הקהילה היהודי בצפת מגדולתה, חלה בעיקר מסיבות של פגעי טבע. מיקומה של צפת באזור געשי שבשבר הסורי-אפריקני, הביאה לכמה רעשים שהחריבו גם את השכונות היהודיות מחד וגרמו לשכניהם המוסלמים לשדוד את שארית רכושם. רעש אדמה ידוע חל בשנת 1759, מחצית מבני הקהילה היהודית ניספו ברעש. ה"רעש הגדול" התחולל בצפת בשנת 1837 והרס את העיר כמעט לחלוטין. למעלה מ-2000 מתושבי העיר נהרגו וכמחציתם בני הקהילה היהודית. רבים מהשורדים עברו לירושלים ולערים אחרות.  כאן המקום להזכיר שני אירועים ייחודיים ליהודים הצפתיים. בשנת 1577 בעקבות כתביהם של גדולי התורה,נוסד בעיר בית דפוב שייסדו האחים אשכנזי. הדפוס שרד רק 10 שנים ונסגר. מסורת הדפוס העברי חודשה בצפת בשנת 1832 בידי רבי ישראל ב"ק. האירוע השני קשור לעליית יהודים לצפת בשנת 1777 (ח"י שנים אחר רעש האדמה) הגיעה לצפת שיירה של כ300 מחסידיו של הבעש"ט זצ"ל, בשנת 1807 הגיעו לצפת קבוצה של תלמידי הגר"א.

ז. המאה ה-19 מאופיינת בשלטון התורכים בארץ ישראל. צפת היא עתה עיר קטנה שאיבדה מזוהרה וכוחה ובירת הגליל נודדת לעיר עכו. היהודים בצפת מתגוררים ב"רובע היהודי" . ב1809 מצטרף לקהילה רבי ישראל משקלוב ובצפת הוא כותב את ספרו הידוע "פאת השולחן" הדן כולו במצוות התלויות בארץ. וכך כתב …"ועוד כמה דיני ארץ ישראל מאת זעיר דמן הבריא עפר ארץ ישראל …מעיר הקודש צפת בגליל העליון תובב"א תחת ממשלת אדוננו השר הגדול מוחמד עלי באשה ירום הודו, נדפס ע"י מעלת הרב החסיד מורנו ישראל נ"י,…פה גליל עליון עיה"ק צפת תובב"א בשנת שאלו שלום ירושלים והיא שנת תקצ"ו (1836). תקופה לא קלה היא ליהודים הצפתיים, בשנת 1835 פרץ מרד ערבים נגד שלטונו של איברהים פחה השליט התורכי. במוצאי חג השבועות אותה שנה נרצחו כמה מיהודי צפת ומרבים נבזז רכושם. 4 שנים אחרי פוגרום זה הייתה רעידת אדמה שהרסה רבים מבתי צפת ותחתיהם נקברו רבים מיהודיה. רבי ישראל משקלוב נשא קינה בה אמר: "צפת פתאום תחרבי, צפת פתאום תמותי, צפת פתאום תצעקי. צפת פתאום תבנה, צפת פתאום תכונן, צפת פדותה תקדם".

ח. חלפו שנים המאה העשרים הגיעה. תחילתה גרמה לקשיים רבים ליהודי צפת. מלחמת העולם הראשונה שפרצה באירופה גרמה לרעב כבד בקהילה היהודית. רבים מיהודי צפת חיו על כספי החלוקה, אלה הגיעו מחוץ לארץ ונתיב זה נחסם והיו שרעבו ללחם והיו שנפטרו מחרפת רעב. בשלהי המלחמה (1918) הגיע סופו של השלטון העותומאני (התורכי). בסוף ספטמבר נכבשה צפת ע"י פרשים אוסטרליים כחלק מהצבא הבריטי. כיבוש זה הביא לרווחה לתושבים ותקווה לעתיד. צפת חזרה להיות בירת הנפה הצפונית. ב-1922 נערך מפקד אוכלוסין האוכלוסיה המוסלמית מנתה 5431 אנשים והיהודים (המיעוט) 2086 איש. האוכלוסיה היהודית היו ברובם בני הדורות הקודמים. בכ"ג באב תרפ"ט (29 אוגוסט 1929) הסתערו המוני ערבים על הרובע היהודי בקריאות: "איטבח אל יהוד", רצחו יהודים שהיו שכניהם וידידיהם מילדותם. הצבא הבריטי התערב וחילץ את היהודים אל בנין ה"סאראיא" שהיווה את מרכז השלטון הבריטי האזורי. הביזה המשיכה.

ט. יהודי צפת נאספו והחליטו לקחת את גורלם בידם. בתקופת המאורעות בארץ (1936 עד 1939) נוצר גרעין של כ-70 חברי הגנה עצמית. הוסלקו כלי נשק שהוברחו ליהודים כנגד החוק המנדטורי. נוצרה תכנית הגנה ושמירה על יהודי הרובע. התקפות המוסלמים לא פסקו וגם אם נענו בהתקפת נגד עדיין היו הרוגים מיהודי העיר. הבריטים ניסו ליצור חיץ בין השכונות ע"י יצרה של שטחים פתוחים ומדורגים בין השכונות המוסלמיות לבתי היהודים. הוצב פרוז'קטור וכן צלף בריטי שירה בכל מי שניסה לתקוף בתי היהודים. בשנת 1948 מנתה האוכלוסיה היהודית כ-1500 נפש. האוכלוסיה הערבית כ-11000 אנשים ואליהם נוספו עוד אלפי כפריים שגרו בסמיכות לצפת. בהחלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 נכללה צפת במדינה היהודית. כוח המגן היהודי בצפת מנה כ-250 לוחמים חברי ההגנה, האצ"ל והלח"י עם נשק דל וכמות מצומצמת של תחמושת. התקפה גדולה של הערבים על הרובע היהודי ("חארת אל יהוד" בשפתם) החלה ב2 בינואר 1948, למגינים היה הרוג אחד, לערבים אבדות כבדות. מפקד כוח המגן החליט לרומם את רוח היהודים והוציא עיתון מקומי בשם "קול צפת" שהופץ בצורה מחתרתית ופירסם הוראות ומסרים להתגוננות. המעניין כי לעיתון הייתה סיסמה שנלקחה מספר במדבר (פרק י' פסוקים ל"ה-ל"ו): "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך וכו'".

י. הבריטים שידעו כי הם עוזבים הארץ העמידו משאיות בחצר המשטרה עם דגלים לבנים והציעו ליהודי צפת להתפנות. היהודים סרבו. יציאת הבריטים הביאה לתפיסת בניני המשטרות שלהם, בעיר ובהר כנען ע"י הפורעים הערביים. מפקד המגינים פנה בבקשת עזרה. הפלמ"ח נענה לפניה ושלח מחלקת לוחמים מהגדוד השלישי של הפלמ"ח מצויידים באמצעי לחימה רבים. מפקד המחלקה היה אלעד פלד (לימים אלוף בצה"ל ומנכ"ל משרד החינוך והתרבות). התגבור היווה הצלה ליהודי צפת. הוגברו הביצורים ובאישור הרבנים ומשום פיקוח נפש נמשכו עבודות הביצור בחג הפסח שחל בשבת. הפלמ"ח שלח את הגדוד השלישי לתקוף ולכבוש את כפרי הערביים שמסביב לצפת. כשהסתיימה משימה קשה זו נכנס הגדוד כולו לתוך העיר צפת ולקח הפיקוד על הגנת הרובע היהודי. כוחות הפלמ"ח ומגיני צפת החלו בסדרה של התקפות על מעוזי הערבים במצודה שבראש ההר, על בנין המשטרה המבוצר ועוד. סיפורים רבים סופרו כיצד מרגמה קטנה אחת שכינוי "דווידקה" (מוצבת לזכרון עולם מול בנין המשטרה דהיום) ירתה פגזים קטנים שעשו "רעש" גדול וגרמו לבריחת הערבים מצפת. בסריקות שערכו לוחמי הפלמ"ח נמצאו כמויות גדולות של חומרי נפץ, ציוד צבאי רב כולל תחמושת רבה.

בעזהי"ת בג' אייר תש"ח נכבשה צפת ושוחררה ודגל ישראל הונף עליה. החובה לציין שכעבור יומיים בה' באייר תש"ח הוכרזה עצמאותה והקמתה של מדינת ישראל. בימים אלה נזכור את קורבנם של מיטב הבנים שנפלו על משמרתם.